להתחיל מקום עבודה חדש, זה תמיד מרגש – התחלות חדשות, אתגרים והזדמנויות, להכיר אנשים מעניינים, תחומים חדשים. אבל זה גם מלווה בחששות – איך יהיה לי שם, כמה מהר אוכיח את עצמי, איך המנהלת שלי, והכי חשוב – עם מי אלך לאכול צהריים?
כשהתחלתי לעבוד במקומות הקודמים, היה איזה שהוא תהליך חפיפה/כניסה לתפקיד. באחד – היה ממש buddy שמוצמד לכל עובד חדש, דואג שהלפטופ עובד לו, שיש עליו את כל מה שצריך, שהוא מדבר עם כל מי שצריך, מארגן לו סשנים של למידה, ובגדול – מישהו לפנות אליו לכל דבר. ובסוף השבוע הראשון, היה מעין תרגיל שמטרתו היתה לאגד את כל מה שלמדתי בשבוע הזה, ככה שהיתה גם מטרה לכל זה.
בשני, הוצמדתי למנכ"לית למשך חודש רצוף (כן, אשכרה 24/7) שבו מעבר ללמידת התחום והמוצר שקיים כרגע, התלוויתי גם לפגישות עם לקוחות ושאר אנשים מעניינים. ככה, שכאשר חזרתי לארץ – הרגשתי שאני מבינה מספיק כדי להתחיל לתת תפוקה ולכתוב פיצ׳רים ולנהל את תוכנית העבודה של הפיתוח.
וכך יצא, שהנחתי שגם בתפקיד הנוכחי, אגיע ביום הראשון ויחכה לי לפטופ חתיך על השולחן, עם כרטיס עובד, מייל, חולצה ממותגת ושוקולד. ושבמייל יחכה לי לו״ז מסודר לשבוע הקרוב עם הדרכות וחפיפות וכאלה. סטנדרט כזה. תארו לעצמם כמה שוקינג היה להגיע ולמצוא בלון ורוד מוצמד לכיסא וחבילת מדבקות. הכרטיס עובד הגיע אחרי יומיים, הלפטופ אחרי חודש, ותוכנית חפיפה – well, טרם נמצאו עקבותיה…
ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בשנייה הראשונה זה העלה אצלי את המחשבה שטעיתי בבחירה. שהמקום הזה לא בשבילי ומה אני בכלל עושה פה. ממש הייתי צריכה להזכיר לעצמי את כל הסיבות בגללן בחרתי את המקום הזה (והיו לא מעט כאלו). עד כדי לכתוב את זה על דף ולהסתכל על זה.
זה עזר קצת להפיג את הסטרס, ואחרי שהמחשבות האלו עברו, החלטתי לנצל את הזמן כדי להיכנס לתפקיד. מה זה אומר?! בואו איתי.
זה מה-זה בסיסי
קודם כל, להבין את המוצר ואת השוק.
זה אומר להכיר את המוצר. להתקין אותו אם אפשר, להשתמש בו, להבין מי הם הלקוחות, ואיך הלקוחות משתמשים בו.
לשבת עם הפיתוח ולהבין את המוצר ברמה הטכנית, להבין מה היכולות שיש בו, מה הקשיים והאתגרים שקיימים היום, ובגדול – איך אנשי הפיתוח רואים אותו מהצד שלהם.
לשבת גם עם אנשים שמדברים עם הלקוחות – אנשי מכירות, support, customer success ודומיהם. הם יכולים לספק זווית אחרת ממה שקיבלנו עד כה – הצד של הלקוח, שהוא גם החשוב. מהם אפשר להבין מה הלקוחות אוהבים, עם מה הם נאבקים, מה השאלות הנפוצות שלהם, מה הרעיונות שלהם.
וכמובן, ללמוד את השוק – לדעת מי המתחרים, מה הנתח שלנו, מה היתרונות שלנו על פניהם ולהיפך, איך הם עושים דברים ולאן פניהם מועדות. זה יעזור לקבל מושג לגבי הroadmap של המוצר שלנו, ולהבין מה חסר לנו או מה כדאי לנו להוסיף (למקרה שלא חשבנו על זה כבר).
מעבר לזה, ללמוד את תהליכי העבודה. גם אם משתמשים באותה שיטה כמו שהתרגלנו במקומות קודמים, עדיין יש הבדלים. עדיין יהיו ישיבות שלא היו פעם ועכשיו יש, עדיין יהיה בקלוג שצריך לתעדף, ועדיין צריך להבין מי האנשים בתוך התהליך.
רצוי להבין את תדירות הוצאת הגרסאות, להצטרף לדיילי סטנדאפ (בהנחה שיש. אם לא – הזדמנות טובה להבין למה אין והאם כדאי להוסיף), להבין מה מצב הגרסה או איזה פיצ׳רים מתוכננים למתי, ומה מעכב את הצוות מלהתקדם בקצב הרצוי.
אפשר לנצל את הזמן להתקין כל מיני מערכות שעובדים איתן בחברה, ואני אוהבת גם להתקין את אלו שאני רגילה לעבוד איתן (כמו OneNote אהובי).
והכי חשוב – למצוא עם מי לאכול צהריים ביום ובשבוע הראשון 😉
צחוק בצד, להכיר את האנשים זה לא פחות חשוב. לדעת מי הצוותים שנעבוד איתם (טכני ועסקי), מי בצוות איתי, להכיר את מי שינהל אותי ואת מי שאחראי על הציוד המשרדי. סתם. לא סתם.
מי? מה? מתי? למה? כמה?
אז אחרי שנכנסנו קצת לעניינים, הכרנו חלק מהאנשים, והבנו בערך מה קורה – הגיע הזמן לחקור, לחפור, ולשאול שאלות.
יצא שאת הפסקה הקודמת חילקתי ל-3 תחומים: מוצר, תהליכים, אנשים. אז אמשיך באותו קו.
מוצר – כמו בחיים עצמם – דע מאין באת ולאן אתה הולך. יענו, מה ההיסטוריה של המוצר. ז׳תומרת, מה היו הגורמים לעשות אותו ככה, איזה החלטות נלקחו בעבר ועל סמך מה, ולמה עכשיו אנחנו תקועים עם הכפתור הוורוד הזה.
עוד דבר שחשוב לדעת, זה מה הם ה KPIs של המוצר, איך הביצועים שלו, האם משתמשים במדידות שעושים. זה משהו שיאפשר להבין האם אפשר ליצור פה quick wins. ומה הכוונה? תהליכים חדשים/משופרים, מסמכים חסרים (למשל: מסמך חפיפה לתפקיד, מסמך בקשה מלקוח, או סיכום פגישה), פגישות חסרות או אולי דווקא מיותרות – כל דבר שניתן לעשות במהירות יחסית, ויביא לשיפור באיך שהצוות עובד. ועל הדרך, יגרום לכם להיראות טוב ושמזל שגייסו אתכם 😉
תהליכים – זה נכון שמפתחים לא ממש אוהבים ישיבות, ולא אוהבים לדבר. אבל אם יודעים לעשות רטרוספקטיב נכון, אפשר להשיג הרבה מידע לגבי מה הם חושבים על המוצר, על איך התנהלה הגרסה, ועל מעורבות האנשים בתהליך.
ורק למקרה ששאלתם את עצמכם מה המתכון לרטרוספקטיב נכון וכמה זמן הוא צריך להיות בתנור – מדובר בפגישה של צוותי הפיתוח, בה כל אחד אומר לפחות דבר אחד שהיה טוב וצריך לשמר להבא (Keep), דבר לא טוב שצריך להפסיק לעשות אותו (Remove), ודבר אחד שלא היה וצריך להוסיף לפעמים הבאות (Add). [טיפ בהמשך]
חוצמזה, לנתח את הגרסאות. כלומר, איזה פיצ׳רים פותחו, מה באמת שוחרר עם הגרסה, במה הלקוחות/יוזרים באמת השתמשו, איך נעשה התעדוף, ולמה לובשת הזברה פיג׳מה.
אנשים – להבין מהפיתוח מה הם צריכים. הגישה שלי טוענת, שהתפקיד שלנו כמנהלי מוצר זה להקל על חיי המפתחים. לצמצם להם רעשים מגורמים חיצוניים, לעזור להם להתמקד במשימות שלהם ולקדם אותם לסיים אותן בזמן. שיחה איתם לפני שנכנסים לבלאגן של היומיום, תעזור לנו להבין איך לעשות את זה נכון וטוב יותר.
וכמובן, מה הלקוחות/משתמשים צריכים. אחרי הכל, המוצר אמור לשרת אותם וצריך לקלוע לצרכים שלהם. וזה יכול לעזור מאוד כשנתחיל לחשוב על פיצ׳רים חדשים או כיוונים חדשים למוצר.
יאללה, לתכלס!
טוב, אז by now אנחנו כבר מספיק זמן בחברה ואפשר להגיע לשלב התכלס – לעשות!
לגבי המוצר – להתחיל לתכנן.
את הספרינטים: מה נכנס לכל ספרינט, מה אורך ה cycle (אפשר להשאיר כמו שהיה, לא חייבים לשנות), איזה ישיבות צריך לעשות לפני כל ספרינט, מה צריך לעשות לפני כל הוצאת גרסה (למשל: טקסט לחנויות).
לתכנן את הזמן שלי: להחליט כמה זמן בשבוע מוקדש לכתיבת פיצ׳רים וחשיבה אסטרטגית, לקריאת חומר ומחקרי שוק, ולעיצוב מחדש של כל מיני מסעות לקוח. וכמה לשוטף – לפתרון הבעיות שיש כרגע למפתחים או למרקטינג, לשיחות עם החבר׳ה מהשירות, ולקריאת מיילים.
להגדיר KPIs -למוצר, לצוות, לעצמי.
ולהתחיל לקבל החלטות – במוצר, בתהליך, או בכפתור שצריך לשנות את העיצוב שלו.
מבחינת התהליכים – לחשוב מה עבד לי בעבר ואפשר ליישם פה אחרי שהבנתי מה הולך פה. האם להחזיק אקסל עם הגרסאות העתידיות ותכולתן, האם להקפיד על לוח מחיק שמכיל את כל זה או אולי מיילים אחת לשבוע.
והכי חשוב – אנשים.
לקבוע ישיבות 1:1 עם המנהלת שלי, עם כל אחד מהצוות שלי (אם יש) ועם אנשי מפתח (ר״צ פיתוח, מרקטינג, עיצוב). זה נראה אולי מעיק ובזבוז זמן, אבל לרוב זה גורם לי לאסוף דברים ולבוא ממוקדת ולא כל שניה להטריד מישהו עם איזה מחשבה או רעיון או בעיה. הן לא תמיד חייבות להתקיים, אבל להתחיל ולראות אם צריך אח״כ.
ישיבות צוות של כל הצוות – להסתנכרן, לקבל רעיונות, להפרות אחד את השני. וגם להעלות בעיות או קשיים שיש.
ישיבות עם לקוחות או מי שמדבר איתם, כדי לדעת מה הם אוהבים, עם מה הם מתקשים, ובכלל מה הם רוצים מהמוצר.
וכי הבטחות צריך לקיים, קבלו טיפ לאיך לנהל רטרוספקטיב –
בשלב הראשון, הייתי כותבת על לוח מחיק 3 טורים של Add, Keep, Remove ונותנת לכל חבר צוות טוש (או יותר טוב, post-it) שיכתוב את מה שהוא רוצה – תחת כל עמודה.
בשלב השני, כל אחד מדרג את הנושאים שחשובים לו (3,2,1 נקודות)
בשלב השלישי, בוחרים את הנושאים עם הכי הרבה ניקוד ומדברים עליהם, מתוכם בוחרים אחד שנשים לב לגביו בספרינט הבא.
זה נשמע אולי ארוך, אבל עם זה הצוות שיתף פעולה יותר 🙂
ושני טיפים אחרונים באמת –
- לכתוב בצד את כל מה שנראה שלא עובד טוב – אח״כ נכנסים לשגרה, או שמתרגלים לזה או ששוכחים. ואז קשה יותר לתקן
- להתנהג כל יום כאילו זה היום הראשון. מבחינת התלהבות ומוטיבציה.
זהו.
קרה לכם שהתחלתם עבודה וזרקו אתכם למים מייד? יש לכם סיפורים טובים על הימים הראשונים בעבודה חדשה? שתפו אותי!
הפרודקטיבית 
תגובה אחת בנושא “אוקיי, התקבלתי. מה עכשיו?!”