אז מה את מחפשת?

בשנה האחרונה נשאלתי הרבה פעמים ״מה את מחפשת?״ בין אם Head hunters שרצו לדייק את מה שיחפשו עבורי, מנהלים מגייסים שרצו לבדוק אם הם עומדים בציפיות שלי, וחברים שהתעניינו בתהליך החיפוש שלי.

רובם ידעו את התשובה האמ;לקית – ניהול מוצר, אבל התשובה המעמיקה יותר – היתה צריכה להתחדד גם אצלי…

כשהודיעו לנו שסוגרים את מרכז הפיתוח בו עבדתי, היה לי ברור שאני אחפש תפקיד של ניהול מוצר. זה מה שעשיתי בשני התפקידים האחרונים, וזה מה שאהבתי לעשות.

א–ממה? מסתבר שזה לא כזה פשוט – לכל חברה יש את ההגדרה שלה לתפקיד, כל חברה היא בגודל אחר ולכן מחפשת דברים אחרים, וכל חברה עוסקת בתחום אחר ולכן הדרישות שלה שונות.

וזה רק בצד שלהם. מה איתי?

האם אני רוצה להצטרף לצוות קיים בחברה בינונית? צוות של 3-4 אנשים שמדווחים ל VP Product, שעושים ישיבות שבועיות בכל יום ראשון כדי לתכנן את השבוע ועובדים כל אחד עם צוות פיתוח שונה.

האם אני רוצה לחבור ל VP Product בחברה קטנה יותר? שנהיה צוות קטן, אני על ה day2day והוא/היא על האסטרטגיה.

או שאולי בכלל בא לי להיות הפרודקט הראשונה והיחידה באיזה סטארט-אפ מצליח??? המממ…זה כבר טיפה מפחיד, לא?!

אוףףףף – איזה החלטות קשות!

 

אז בהתחלה באמת לא ממש חשבתי על זה. שלחתי קו״ח לכל משרת פרודקט שראיתי ונראתה לי סבבה.

רגע, רגע, רגע. כן היו לי קווים אדומים.

לא שלחתי לחברות שמתעסקות בהימורים, אופציות בינאריות או כל דבר דומה שהריח לי לא טוב.

גם לא שלחתי לחברות הענק הידועות בשוק – בכל זאת, רציתי להיות בעלת השפעה במקום הבא שלי ולא חשבתי שזה יקרה בחברות שיש בהן מאות ו/או אלפי עובדים.

אז מה כן – שלחתי לחברות בינוניות שחיפשו להגדיל את צוות הפרודקט שלהם. היה לי חשוב שהמוצר שלהם יעניין אותי, שיהיו להם לקוחות (לקח מהחברה האחרונה..) ושאבין לאן החברה ״הולכת״ (גם אסטרטגית אבל גם מבחינה כלכלית).

וכך פעלתי – חברות השמה ואחרים שהציעו לי משרות בחברות גדולות – קיבלו סירוב מנומס. הצעות עבודה שהיו חסויות – עברו עבודת בילוש כדי להבין מי החברה שמסתתרת מאחוריהן והאם היא עומדת בדרישות שלי. חברים ששלחו לי הצעות נאלצו לענות על סדרת שאלות כדי להבין אם זה מתאים לי או לא. והראיונות שכבר קבעתי, עמדו בדרישות שהזכרתי למעלה.

סה״כ החיפוש שלי היה מאוד ממוקד. כך חשבתי לפחות.

מה נסגר איתך

היו לי המון ראיונות. ה-מ-ו-ן! היו לי גם לא מעט הצעות עבודה (יענו, חוזים). על פניו, כולם עמדו בדרישות שלי – חברה בינונית, מוצר מעניין, לקוחות (משלמים!) ו…עתיד.

אז מה בכל זאת לא עבד? איך זה יכול להיות שאני הולכת לכ״כ הרבה ראיונות, מגיעה לשלבים מתקדמים, ובסוף זה לא קורה.

ואיך זה, שלמרות התשובות השליליות, אני ממשיכה להתראיין במרץ [יש כמה חברים שאמרו לי שהם מעריצים אותי על זה] ולקוות שאולי הפעם, זה-זה. אבל זה לא.

מה לעזאזל קורה???

שמחה ששאלתם 🙂

אם להיות כנה – חוסר החלטיות. ופחד.

רגע, מה??? הרגע פרסת בפנינו רשימת דרישות שלא היתה מביישת אף כוכב רוק שבא להופיע בארץ, ואת אומרת חוסר החלטיות?! לא מסתדר.

ופחד ממה? יש לך מלא נסיון, את יודעת מה את רוצה – הכל טוב…

צודקים, היתה לי רשימת דרישות מאוד ברורה לגבי מה אני לא רוצה ממקום העבודה, אבל לא הייתי החלטית לגבי סוג התפקיד (לבד או בצוות) וגודל החברה, וזה התבטא באיך שהתנהלתי בראיונות.

וכשחושבים על זה, זה בעיקר נבע מפחד – האם אני מסוגלת לעשות את זה? האם אני רוצה? אז נכון שהאמנתי בעצמי, ונכון שמסביב כולם אמרו לי שאני יכולה וקטן עליי – אבל – כמו שצדי צרפתי נהג לומר – זה היה ״ליד״.

וככה המשכתי להתנהל – הולכת לראיונות אבל עם ההבנה שמשהו חסר. ובכל פעם אחרי ראיון, מנסה להבין מה לא עבד הפעם…

חבר טלפוני

אחרי תקופה, נתקלתי בפייסבוק במודעה שפירסם חבר, שמחפש מנהל מוצר לחברה שלו. ידעתי שהוא חי בעמק הסיליקון, אז שאלתי אותו אם ישקול עבודה מרחוק או רילוקיישן.

הוא ענה שזו אופציה וקבענו לדבר. דיברנו על החברה ומה הם עושים, ועל התפקיד ומה הוא מחפש, וגם קצת עלינו כי לא דיברנו ממש הרבה זמן ו…אתם יכולים לתאר מה קרה עכשיו, נכון?!

אה, לא? אז הנה – כשסיפרתי מה עשיתי ומה אני רוצה לעשות, אותו חבר אמר את המשפט ששינה לי את הכל. מוכנים?

הוא אמר ״לעשות את מה שעשית עד היום, זה לא בהכרח להתקדם. את צריכה לחפש משרה שגדולה עליך בכמה מידות, ולגדול לתוכה״.

שתיקה.

אלם.

וואו.

וואו!

אפשר היה ממש לשמוע את צלצול האסימונים שנופלים (יש ביטוי ״עולם חדש״ לביטוי המיושן הזה?!).

ההבנה הזו סידרה לי את כל החלקים בפאזל.

היא גרמה לי להבין שזה בסדר לפחד כי זה אומר שאני רודפת אחרי החלומות שלי, וזה בסדר לא לדעת מה יקרה – כי ככה יש מקום להפתעות, וזה הכי בסדר לצאת מאזור הנוחות – כי ככה מגיעים למקומות מופלאים 🙂

 

אז הפנמתי את המשפט הזה, ויצאתי לדרך מחדש. חיפשתי סטארט-אפים, שאין להם מנהלי מוצר עדיין ופניתי אליהם (איך בדיוק – בפוסט נוסף…). וכל מי שהציע לי משהו אחר, נענה בסירוב מעודן.

וכל מי שהרים גבה, ואמר שרק צמצמתי את ה funnel למציאת עבודה (ועכשיו את נזכרת, אחרי שעברה כמעט שנה?) – קיבל חיוך, עם הסבר קצר שזה מה שאני מחפשת.

ותוך שלושה חודשים מרגע ההפנמה, מצאתי את המשרה שרציתי-אך-פחדתי.

והיום, כמה חודשים אחרי – צדקתי. זו המשרה שרציתי, גם אם היא מלווה בחששות ובשאלות. ובהסתכלות קדימה – אין לי ספק שהולך להיות מטורררף 🙂

אם יש לכם משפט כזה שהפיל אסימונים או בא לכם לחלוק את התובנות שהגעתן אליהן תוך כדי חיפוש עבודה – אשמח שתכתבו לי.