כן, אני רואה ״חתונמי״ – מה קרה? (ניסיתי לעשות אביב גפן. הצליח לי?)
ולא רק שאני רואה, אני שמה לב שאני מחפשת עם מי לדבר על זה – להביע את דעתי על הסיטואציה, לנחש מה יקרה ומי מהזוגות יחזיק מעמד, וכמובן – לרכל ולהשחיר 😉
ובעודי מנתחת את מה שקורה, קלטתי כמה דמיון יש בין מערכות היחסים והתהליכים בתוכנית, לבין ניהול מוצר (מעבר לזה שאנחנו נחשבים סוג-של פסיכולוגים לכולם…).
אז הנה – 5 דברים שעלו לי לראש.
מחקר משתמשים
הפסיכולוגים בתוכנית מדברים עם המשודכים, שואלים על העדפות ורצונות, ומנסים להכיר אותם לעומק כדי לדעת את מי לשדך להם.
עושים להם מבחנים, בודקים איך הם מתנהגים בסיטואציות מסוימות, ובסוף מנתחים את התוצאות כדי להבין איפה יכולה להיות התאמה מוצלחת.
ואז מגיע הרגע של שניה אחרי החופה –
יש את אלו כמו רונן או רון, שלא הפסיקו להגיד ״מדהימה״ ולהתלהב מהשידוך שהותאם להם (גם אם זה משתנה בהמשך…), ויש את שניר, שממשיך להתעקש גם 3 שבועות אחרי החתונה שדפקו אותו.
יחד איתם, יש גם את יואנה שנראית מאוכזבת ברגעים הראשונים – תומר נראה לה ערס ו-וואחש, ואפילו נמוך ממנה… והיא צריכה רגע (או ירח דבש והרבה חוש הומור ובטחון עצמי של תומר) לעכל.
אפשר לשמוע לא פעם לאורך התכנית מישהו מהמתמודדים אומר במעין תלונה של ״אבל זה לא מה שביקשתי״.
כך גם בניהול מוצר – אנחנו מתחילים ממחקר שוק שבודק מי המתחרים, מה הם מציעים, ומה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר. אנחנו גם מדברים עם לקוחות פוטנציאלים כדי להבין את הצרכים שלהם, ומנתחים איך הם משתמשים במוצרים דומים, כדי לדעת באמת איזה מוצר/פיצ׳ר יתאים להם.
גם אצלנו, אפשר לשמוע לקוחות שיגידו ״אבל זה לא מה שביקשנו״ – בעיקר כי יש פה עניין של צרכים והתאמה ולא רק רצונות. כולנו מכירים את המשפט המוכר ״אם היית שואל אנשים מה הם רוצים, הם היו אומרים ׳סוסים מהירים יותר׳״ שמסכם יפה את הפער בין מה שלקוח רוצה וחושב שצריך, לבין מה שהוא באמת צריך.
העניין בניהול מוצר הוא כמובן למדוד – לאסוף נתונים על השימושיות במוצר/פיצ׳ר החדש ולהבין האם הצליח לנו או לא – ואז צריך לשנות. ולהמשיך לאסוף דאטה ופידבק כדי להשתפר תמיד.
תקשורת
כולנו יודעים שתקשורת זה אלמנט בסיסי במערכת יחסים. לא צריך לצפות בתכנית כדי לגלות זה, אבל בכל זאת אפשר לראות כמה פעמים את יעל אומרת לטל ורון שהם לא מדברים את אותה שפה של אהבה, או את גלעד אומר לרותם ורונן שהם משתמשים יותר במוח ולא בלב וזה מקשה על התקשורת ביניהם.
אפילו עינב ורז, שההתאמה ביניהם מושלמת והחיבור טוב, מתקשים לפעמים לדבר על מה שהם באמת מרגישים, או פשוט לשים את זה במילים.
אחד הכישורים החשובים בעיני למנהל מוצר זה יכולות תקשורת – זה לדעת להקשיב יותר מלדבר, להיות מסוגלת לתרגם מורכבות טכנולוגית לשפה שיווקית שתהיה מובנת לאנשי המכירות (או כל אדם אחר), להציג רואדמפ לכל בעלי העניין, וליצר דרישות לאנשי הפיתוח שיתאימו לצרכי השוק.
מדובר בצוותים שונים, שמדברים שפות שונות וסגנונות שונים, שלפעמים נוצרים ביניהם קונפליקטים או אי הסכמות, ואנחנו צריכות לתווך את זה ולמצוא פשרה שתהיה מוסכמת על כולם (תגדירי אינטיליגנציה רגשית בלי להגיד אינטיליגנציה רגשית).
וזו, ילדים, הסיבה שיכולת העברת מסרים בצורה ברורה ומשכנעת, היא סופר קריטית.
חוצמזה, אנחנו בונים לא מעט מצגות, כותבים (לעיתים יותר מידי) מסמכים, מעדכנים באופן שוטף את ההנהלה, ושאר הצוותים, ואוספים פידבקים מיוזרים – הכל זה תקשורת, שצריכה להיות נכונה, על מנת שהמוצר יענה על הצרכים.
גמישות ואדפטציה
במהלך התכנית יש סיטואציות בהן נדרשים המשתתפים להיות גמישים ולהסתגל למצב חדש/שונה. הפעם הראשונה שזה קורה היא בחופה כמובן, כשפתאום הדמות שחלמו עליה מקבלת פנים וגוף, וזה לא תמיד תואם את הציפיות, אבל ההצגה חייבת להימשך (לפחות אצל אלו שאינם שניר). זה קורה אח״כ בירח דבש כשהם פתאום מבלים 24/7 ביחד למשך כמה ימים, וזה כמובן צץ בהמשך כאשר הם עוברים לגור יחד ולכל אחד יש את ההרגלים שלו בבית ובחיים.
זה בולט אצל שניר שעושה למור סדנת כביסה, זה בולט אצל רותם שמאמינה שרונן הוא כרטיס הביקור שלה, וזה קורה הרבה אצל רונן שצריך רגעים (שלא לומר שעות) להיות לבד.
אם יכולת תקשורת היא התכונה הכי חשובה בעיני למנהלי למוצר, גמישות ואדפטציה באות אחריה. למה?
אחד, כי אנחנו מנווטות בעולם שכל הזמן משתנה – משימה שהיתה מאוד חשובה אתמול, יכולה לקבל תעדוף שונה היום בגלל באג חמור אצל לקוח או הבנה שה-firmware לא מתאים לתוכנה.
ולא רק משימות, גם הטכנולוגיה והמתודולוגיות משתנות לא מעט ולכן צריך להסתגל למשהו חדש, יחסית מהר – אי אפשר לכתוב פוסט בלי להזכיר AI שגרם לכולנו לשנות את הדרך בה אנחנו עושים דברים, מתוך הבנה שהקצב מהיר והשינויים נדרשים.
ושתיים, כי אנחנו עובדות מול המון ממשקים – פיתוח, דיזיין, מרקטינג, תמיכה, הנהלה – שלכל אחד מהם יש דיעה/רעיון, וצריך גמישות מסוימת כדי לתמרן בין כל זה.
ולא רק זה, אם יש משהו שהשנה האחרונה ותכלס גם הקורונה, לימדו אותנו, זה שגם תנאי השוק משתנים ועלולים להיות בלתי צפויים, ולכן גמישות אצל מנהלת מוצר היא הכרח – לעשות פיבוט, להתאים את אסטרטגיית המוצר, לאמץ תהליכים חדשים, ועוד.
צרכי הלקוח/יוזר
לאורך התכנית צד אחד צריך להבין את הצרכים וההעדפות של הפרטנרית שהוצמדה לו (ולהיפך).
ולא, אני לא מדברת על שניר שלא מפסיק לדקלם ״אני מבין מה את אומרת״ בלי להבין מה המשפט הזה אומר, כי אובוויסלי – הוא לא מבין כלום!
זה (באופן מפתיע) משה שקולט את רגעי המצוקה של נעם, זה תומר שהבין מייד שיואנה צריכה רגע ספייס לעכל את מי שידכו לה ואז כבש אותה בסערה (או הומור), וכמובן מור – שהשאירה אבק לכל האחרים בלהבין את הצד השני.
המזל שלהם הוא שיש להם את יעל וגלעד שמתווכים להם את הצד השני, ועוזרים להם להבין קצת יותר את הצרכים וההעדפות שלו/ה.
זה ידוע שמנהלי מוצר צריכים להקשיב לצרכי הלקוח/יוזר. יש חברות שאפילו מגדירות את זה כאובססיה ליוזרים.
למה? כי כשמבינים מהם צרכי הלקוח, אפשר לבנות מוצרים שיפתרו להם בעיה אמיתית שהם מתמודדים איתה, ובכך להביא להם ערך ולגרום להם להשתמש במוצר.
ומה עושים כשאין פסיכולוגים לתווך באמצע?
בונים פרסונות, כדי ליצר יוזרים טיפוסים ולנסות להבין את הצרכים שלהם.
בודקים טרנדים ומגמות בשוק, כדי להבין מה המתחרים עושים, ואיזה פיתוחים טכנלוגיים חדשים יסייעו לנו להתיישר לפי היוזרים שלנו.
עושים תיאום ציפיות! איך? משובים, סקרים, שיחות עם היוזרים, usability testing, וכל מה שיתן לנו פידבק מהלקוח ויאפשר לנו לתעדף את הפיצ׳רים בצורה חכמה יותר.
משחררים MVP (גרסה מינימלית שעדיין עונה על הצרכים), מודדים את הדאטה, ועובדים באיטרציות כדי להשתפר כל הזמן.
איזון בין טווח קצר לטווח ארוך
באופן טבעי, הזוגות בתכנית נדרשים כל הזמן לרקוד טנגו עם הצורך בפעולה מיידית לעומת המחשבה על העתיד הרחוק יותר – מאוד בולט אצל שניר, שתוהה ללא הרף האם חוסר המשיכה שלו למור זה משהו שיכול להיפתר בהמשך והאם שווה להמשיך, זה ניכר אצל משה שמשוכנע שנעם רוצה כבר להביא ילדים כי היא ״מבוגרת״ ממנו ב-4 שנים (מי ישמע), וזה יושב על רון עוד לפני שקיבל את ההזמנה לחתונה שלו עם טל, לגבי המרחק.
אפשר להבין את המצב הזה, כי כל מהות התכנית היא לקחת משהו שקורה בשנה+ ולדחוס אותו לחודש – אז מצד אחד, הם עוברים דברים שזוגות אחרים מגיעים אליהם אחרי תקופה. ומצד שני, הם רק חודש יחד אז יש לעבור עוד הרבה.
באופן דומה, מנהלי מוצר מנווטים בין אתגרים מיידים שצריכים לתת עליהם מענה, לבין חשיבה לטווח הארוך של בניית והובלת רואדמפ. זה המחול בין לפתור באגים שמשפיעים על לקוחות כרגע, לבין תעדוף פיצ׳רים שהם חלק מהאסטרטגיה המוצרית (ולהקצות משאבים בהתאם). זה לבנות רואדמפ חודשים קדימה שמתחבר לחזון החברה, יחד עם צמיחה לאורך זמן ופידבק לופ מבעלי העניין כדי לעשות התאמות בדרך. זה להסתמך על דאטה ומטריקות כדי לזהות אזורים במוצר שמצריכים טיפול מיידי, יחד עם הצורך לתחזק אותם בטווח הארוך.
וזה מחול שמתאים ל״רוקדים עם כוכבים״ (שמתם לב מה עשיתי פה?!) כי זה קורה על בסיס כמעט-יומי, מצריך תכנון מוקפד ומדויק (תקשורת), והערכה מחדש כל הזמן (גמישות).
לסיכום
אם נסתכל רגע על העונה כולה, היא מתארת ממש את השילוש הקדוש:
Retention – יעל וגלעד (הפסיכולוגים) פוגשים את הזוגות אחת לשבוע כדי לוודא שהם נשארים יחד כמה שאפשר. כך גם הפרודקט מדבר עם היוזרים שהתחילו להשתמש במוצר, כדי להבין אם הם עדיין ממשיכים להשתמש בו, ואיך.
Engagement – בשיחות עם הפסיכולוגים, הזוגות מדברים על ההתנהלות שלהם בתוך הזוגיות וככה ניתן להבין באמת מי עושה הכל כדי שזה יצליח (הלו מור!) ומי רדום (כן, שניר. אתה). כפרודקט, אנחנו אוספים דאטה על השימושיות של היוזרים במוצר, כדי לדעת מה אהבו או מה עבד להם במוצר שלנו, ומה לא כמובן. וגם מודדים את משך התקופה שהם משתמשים במוצר שלנו.
Conversion – בסוף, מה שמעניין אותנו זה איזה זוגות נשארו יחד 🙂 יש הימורים מי יבחר להמשיך ומי לא, ומתוכם – מי ישרוד בזוגיות הזו. כפרודקט, חשוב לנו כמובן מי יתקנברט ליוזר פעיל וחוזר, מי ימשיך לשלם על subscription, ולכן בונים תחזיות של מי צפוי לנטוש כדי שנוכל למנוע את זה בזמן.
אז כן, ככה זה מרגיש כשאת פרודקט כ״כ הרבה שנים – הראייה המוצרית אינהרנטית לכל מה שנקרה בדרכי, גם לתכניות ריאלטי משעשעות.
.ספרו לי על עוד תחומים בחיים שאתם מרגישים שאתם-המקצועי משתלט על אתם-הבנאדם
הפרודקטיבית 